סיפורי חונכים ומתנדבים

בצהרי יום סתמי אחד, בזמן ישיבה בה נכחו אורי ואלון – שמעתי פעם ראשונה על "מצמצמים רווחים". עוד לא שמעתי מה זה בדיוק, אבל היה לי ברור שאני בפנים. עוד לא ממש הבנתי מה כל הסיפור, אבל הודעתי שאני מצטרפת.

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ, הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנָס מִבַּעַד לַדֶּלֶת, וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק. אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ, הֵשַׁבְתִּי לוֹ, אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיוּמִי. בָּרוּךְ הַבָּא.

את​ ​משה​ ​פגשתי​ ​לאחר​ ​חודשים​ ​של​ ​השתתפות​ ​במפגשי​ ​החונכים​ ​בעמותה,​ ​בהם​ ​שמעתי​ ​את​ ​חוויות​ ​עמיתי ממפגשי​ ​החונכות​ ​הראשונים​ ​שלהם,​ ​מנסה​ ​לדמיין​ ​בעיני​ ​רוחי​ ​את​ ​החניך​ ​שאותו​ ​אלווה.​

במפגש חברים מגדוד ,50 שערכנו באחת השבתות של אוגוסט 2015, הציעו לי להצטרף לקבוצת הפיילוט של חונכים בעמותה. הפניה נפלה על קרקע פורייה, אחרי המפגש בחווה של ברא"ז - בו גידי קרא לנו להירתם לצמצום רווחים בחברה הישראלית.

בסוף​ ​חודש​ ​אוגוסט​ ​השנה​ ​פגשתי​ ​את​ ​דניאל​ ​לראשונה. דניאל,​ ​ישראלי​ ​בן​ ​20,​ ​חייל​ ​בודד​ ​המשרת​ ​בחיל​ ​האוויר,​ ​גדל​ ​במשפחה​ ​מורכבת​ ​בצפון​ ​הארץ​ ​עד​ ​גיל​ ​מצווה​ ​ולאחר​ ​מכן​ ​עבר לפנימייה​ ​עד​ ​גיוסו.