אורן כהן
בן 54 ,גר בקיבוץ חצרים, עוסק בבניית מכונות
נולדתי בשדרות. את שנות ילדותי ביליתי בשדרות של שנות ה-70 ותחילת ה-80 .בבית ספר התיכון למדתי בשער הנגב. לאחר שנת שירות התגייסתי לצבא להנדסה קרבית. לאחר השירות טיילתי בעולם, וכשחזרתי למדתי מספר שנים בירושלים. נישאתי לחגית, עברנו לגור בקיבוץ חצרים, וגידלנו שם ארבעה ילדים: שיר, כיום סטודנטית לחינוך בירושלים, מעיין, נמצאת כרגע בטיול הגדול שלה, יובל, טירון בצנחנים ורוני עדיין בתיכון. כולם עשו )או יעשו( שנת שירות או מכינה לפני הצבא.
פגשתי את אלכס בפעם הראשונה לפני יותר משנתיים, ומאז עברנו תהליך משמעותי של היכרות וגישור על הרבה פערים באמצעות שיחות ומפגשים רבים. יש לי הזכות להכיר את אלכס – ילד מוכשר בצורה בלתי רגילה. אני נהנה לראות אותו עושה את הבחירות שלו בחיים, ואני שמח שיש לי את האפשרות לקחת בהן חלק.
מכיוון שאלכס ורוב הילדים שלי נמצאים פחות או יותר באותו שלב בחיים, החונכות עוזרת לי להתבונן בצורה אחרת ובפרופורציות אחרות על הילדים שלי בשלב הזה בחיים.
אלכס וסלייב
בן 24 ,גר בנתיבות, עובד ב״אינטל״ כמומחה ייצור
נולדתי באוקראינה, ועלינו ארצה כשהייתי בן ארבע. הגענו לנתיבות ונשארנו שם. עד כיתה י' למדתי בנתיבות, ואז החלטתי לעבור לפנימייה, כי לא הסתדרתי עם החברה מסביבי. הגעתי ל״הדסה נעורים״, וסיימתי שם כיתה י״ב. לאחר מכן הייתי בשנת מכינה קדם צבאית ב״אחד משלנו״, ואז התגייסתי לצבא לתפקיד מנהל רשתות מחשוב. לאחר שנתיים בתפקיד קודמתי לפרויקט ראשוני בצה״ל בשם כרב״ם – כלי רכב בלתי מאויש.
אחרי השירות הצבאי עברתי לבאר שבע, ועבדתי כמוכר בחנות חיות, עד שהגעתי לאימון ב״אינטל״ כעובד קבלן, ולאחר שהכירו אותי שם, גייסו אותי בזכות הכישורים שלי. היום אני מתגורר בנתיבות. הכרתי את אורן לאחר חודש שהייתי משוחרר ואבוד. עם הזמן אורן לימד אותי איך לנהל את הזמן ואת עצמי באופן אפקטיבי יותר. מבן אדם מבולגן התחלתי להיות מסודר יותר באספקטים שונים של חיי.
