על​ ​החונכות​ ​בעמותת​ ​'מצמצמים​ ​רווחים'

את​ ​משה​ ​פגשתי​ ​לאחר​ ​חודשים​ ​של​ ​השתתפות​ ​במפגשי​ ​החונכים​ ​בעמותה,​ ​בהם​ ​שמעתי​ ​את​ ​חוויות​ ​עמיתי ממפגשי​ ​החונכות​ ​הראשונים​ ​שלהם,​ ​מנסה​ ​לדמיין​ ​בעיני​ ​רוחי​ ​את​ ​החניך​ ​שאותו​ ​אלווה.​ ​משה​ ​היה​ ​מהוסס מעט,​ ​אבל​ ​כנה​ ​ופתוח​ ​החל​ ​מהמפגש​ ​הראשון.​

הוא​ ​שיתף​ ​אותי​ ​בתחנות​ ​חייו,​ ​כשמדי​ ​פעם​ ​נצצו​ ​דמעות בזוויות​ ​עיניו.​ ​גם​ ​אני​ ​סיפרתי​ ​על​ ​עצמי​ ​בקצרה,​ ​מבין​ ​שההדדיות​ ​והפתיחות​ ​חשובות​ ​ליצירת​ ​אמון​ ​ושיתוף.

כבר​ ​במפגש​ ​הראשון​ ​ערכנו​ ​מעין​ ​חוזה​ ​ותיאמנו​ ​ציפיותינו​ ​מהמפגשים​ ​בהמשך.​ ​היה​ ​חשוב​ ​לי​ ​לשמוע​ ​מה הביא​ ​את​ ​משה​ ​לתוכנית,​ ​מה​ ​הוא​ ​מצפה​ ​שיקרה​ ​במהלכה,​ ​מה​ ​חשוב​ ​לו​ ​שיהיה​ ​במפגשים​ ​בינינו.​ ​משה​ ​דיבר על​ ​שיתוף​ ​והיוועצות,​ ​על​ ​הרצון​ ​שלו​ ​לדעת​ ​להציב​ ​מטרות​ ​ולממש​ ​אותן,​ ​על​ ​תשוקתו​ ​לממש​ ​את​ ​הפוטנציאל שלו​ ​ולהתפתח​ ​ברמה​ ​האישית.​ ​הוא​ ​היה​ ​חד​ ​וברור​ ​לגמרי​ ​לגבי​ ​רצונותיו​ ​וציפיותיו.​ ​הכנו​ ​רשימת​ ​נושאים שנרצה​ ​לעסוק​ ​בהם,​ ​בחרנו​ ​מתוכם​ ​את​ ​אלו​ ​שהיו​ ​חשובים​ ​לו​ ​יותר,​ ​דיברנו​ ​קצת​ ​על​ ​איך​ ​מגדירים​ ​יעדים בצורה​ ​נכונה,​ ​ויצאנו​ ​לדרך.

אמנון​ ​ריבק​ ​כתב​ ​ש​ ​​'​כל​ ​אדם​ ​צריך​ ​שתהיה​ ​לו​ ​איזו​ ​מצרים,​ ​להיות​ ​משה​ ​עצמו​ ​מתוכה​ ​ביד​ ​חזקה, או​ ​בחריקת​ ​שיניים'​..​ ​בחוויה​ ​​שלי​ ​מהמסע​ ​המשותף​ ​עם​ ​משה,​ ​הוא​ ​משה​ ​עצמו​ ​ממצרים​ ​שלו​ ​בכוח אישיותו​ ​הכובשת,​ ​יכולותיו​ ​והעוצמות​ ​שיש​ ​בו,​ ​ואני​ ​רק​ ​מסייע​ ​לו​ ​ומכוון​ ​אותו​ ​במעלה​ ​הדרך.​ ​לא​ ​פעם​ ​אני יוצא​ ​מהמפגשים​ ​שלנו​ ​בהתרגשות​ ​גדולה,​ ​נפעם​ ​מהכנות​ ​של​ ​משה,​ ​מרגישותו​ ​החברתית,​ ​מההקשבה הפעילה​ ​שלו,​ ​מיכולתו​ ​לשתף​ ​ולחלוק​ ​עמי​ ​את​ ​חוויותיו​ ​והתלבטויותיו,​ ​מהאומץ​ ​בו​ ​הוא​ ​מקבל​ ​החלטות ומתמודד​ ​עם​ ​האתגרים​ ​בחייו.

את​ ​היעד​ ​הראשון​ ​שלו,​ ​השתלבות​ ​בלימודים​ ​במכינה​ ​קדם-​ ​אקדמית​ ​כבר​ ​בשנה"ל​ ​הנוכחית,​ ​משה​ ​הצליח להשיג​ ​והוא​ ​היום​ ​סטודנט​ ​מן​ ​המניין,​ ​שמכין​ ​עצמו​ ​ללימודיו​ ​האקדמיים​ ​בהתכוונות​ ​מלאה,​ ​בצימאון​ ​גדול לרכוש​ ​ידע​ ​וכלים​ ​ובלימוד​ ​השפה​ ​האקדמית.​ ​אנחנו​ ​לומדים​ ​יחד​ ​איך​ ​ללמוד,​ ​משה​ ​משתף​ ​בהתרחשויות במקום​ ​העבודה​ ​שלו​ ​ובמעונות​ ​הסטודנטים,​ ​ומביא​ ​את​ ​הלבטים​ ​שלו​ ​למפגשים​ ​המשותפים​ ​ואני​ ​מקשיב, מנסה​ ​לתרום​ ​מניסיוני,​ ​לתת​ ​פרופורציות​ ​נכונות​ ​במקרים​ ​שבהם​ ​צל-​ ​הרים​ ​נראה​ ​כהרים,​ ​לסייע​ ​בהתארגנות השוטפת,​ ​לעודד​ ​כשזה​ ​נדרש,​ ​ולהיות​ ​זמין​ ​גם​ ​בין​ ​הפגישות​ ​להקשבה​ ​ולמתן​ ​עצה.

משה​ ​הוא​ ​רץ​ ​למרחקים​ ​ארוכים,​ ​תרתי​ ​משמע.​ ​בשעות​ ​הפנאי​ ​המעטות​ ​שלו​ ​הוא​ ​יוצא​ ​לרוץ​ ​בשדות​ ​העמק הסמוכים​ ​למעונות,​ ​ואפילו​ ​חשב​ ​להקים​ ​ולאמן​ ​קבוצת​ ​ריצה.​ ​אני​ ​מאמין​ ​שכל​ ​אדם​ ​צריך​ ​מישהו​ ​לרוץ​ ​איתו וגם​ ​אם​ ​לי​ ​אישית​ ​הריצה​ ​האמתית​ ​מעט​ ​קשה​ ​היום​ ​(ברכיים..),​ ​אני​ ​חווה​ ​שמחה​ ​וסיפוק​ ​שקשה​ ​לתארם במילים​ ​מהריצה​ ​המטפורית​ ​לצדו​ ​של​ ​משה​ ​בחלק​ ​הנוכחי​ ​של​ ​מסע​ ​חייו.